מאמר מאת פרופ' דן אריאלי
1. חוסר ההגינות פוגע בתחומי חיים רבים ומשפיע בכל - החל מתחומים קיומיים כמו כלכלה, וכלה באושר ובמצב הרוח הלאומי והאישי. ההוכחה לפגיעתו בכלכלה היא המתאם המוחלט הקיים בין רמת הכלכלה והיצור (GNP - תוצר לאומי גולמי) לרמת ההגינות באותה מדינה. ככל שהארץ מוגדרת כבעלת רמת הגינות גבוהה יותר – ה-GNP שלה גבוה יותר, וכן ההפך (יחס ישר).
2. בניסויים שערכו צוותים בינלאומיים בניהולו של פרופ' אריאלי, עלה שהאנשים אינם הופכים לשליליים ברגע אחד. זה תהליך הדרגתי, לפיו נותן לעצמו האדם "שפיל" קטן, ומגדיל אותו עם הזמן. בהתחלה הוא אומר לעצמו: "אמנם איני 100% חיובי, אך אני 95%, 92%" וכו', וכך הוא ממשיך להתנהל. עם הזמן, מתקהה שאיפתו ל-100%, והוא נוטה להמשיך ולרדת, בהרשותו לעצמו לבצע מעשים שבמצבו הקודם לא היה מבצע.
אם תופסים אותו באחד משלבי הביניים של ההתדרדרות, הוא חוזר לשאיפה של ה-100%. לשון אחר, אם ירד מ-98% ל-95% ול-90%, ושם "תופסים" אותו – הוא לא עולה שלב ל-95%, כי אם חוזר למה שהיה בתחילה (98% בשאיפה ל-100%), עד ששוב מתקהה שאיפתו לשלמות, וחוזר חלילה.
פרופ' אריאלי טוען שדווקא הדת מצאה לכך פתרון בעזרת בקשות מחילה ביום הכיפורים אצל היהודים, או הווידוי אצל הקתולים, שכן לאחריהן האדם שוב עולה לרמת המוסר הגבוהה ממנה התחיל. להערכתו של פרופ' אריאלי, גם במערכת החינוך, אם יגידו לתלמיד שסרח, "כתוב על דף מה שעשית ואחר כך גרוס את הניר שכתבת" - אפילו זה יעזור להחזיר את האדם לרמה הגבוהה.
3. פרופ' אריאלי סיפר עוד על הניסוי הבא: לקחו 10 אנשים ואמרו להם שאם "רובם" יכניסו לקופה הציבורית $10 בכל יום, הסכום יוכפל פי 5, ויחולק בין כולם באופן שווה. בימים הראשונים, כדי להיות בטוחים שיש "רוב" - שם כל אחד $10, וכך ה-$100 הוכפלו ל-$500 וחולקו בין המשתתפים. זה היה "סידור טוב" לכל המשתתפים, כי בכל יום הוציא כל אחד מהם $10, ובסופו של יום קיבל $50, כך שלמעשה הרויח $10 ליום. לאחר מספר ימים, ניסה אחד מהם להתחכם, ולא שם כסף. בערב קיבל כל אחד מהם רק $45, בעוד התחמן נשאר גם עם ה-$10 שלא שילם. כלומר, הוא נשאר עם $55 באותו יום, בעוד כל האחרים נשארו עם $35 (ה-$45 שקיבלו, פחות ה-$10 שהכניסו לקופה הציבורית). למחרת איש לא הכניס כסף לקופה הציבורית כדי שלא ייצא פראייר. (לטענת פרופ אריאלי אין מצב שחלק משלמים לאחר אירוע כזה, ותמיד כולם או משלמים או לא משלמים).
ההקבלה המתבקשת לסוגיית ההגינות בישראל, היא שמי שכיום נדחף בתור בסופרמרקט, במעלית או ברמזור, אכן מגיע או מקבל שירות לפני האחרים (כלומר, מתחלק בעושר הכללי שמעניקה המערכת "מבלי שהכניס את עשרת הדולרים לקופה הציבורית").
הדרך להתמודד עם התופעה הוא על ידי העלאת המודעות של "הנדחף" לכך שמעשהו יעודד גם אחרים שלא לכבד את התור, וייפגעו מכך או הוא עצמו במצבים אחרים, או ילדיו הקטנים או הוריו המבוגרים.
(מתוך נאומו בכנס ההשקה, תל-אביב – 22.1.2018)